<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ג' שער ב'</h1>
<h2>דף יב:</h2>
חלק בכור וחלק פשוט יהבי אחד מצרא וכו', איתיה פ"ק דבתרא. וכשיש לאחין שדה לחלוק, נותנים לבכור שני חלקיו ביחד דלא בפיזור. אבל אין נותנים לאחד מהם חלקו סמוך לשדה שלו אם לא יעלה בדמים או כשיפול הגורל. והיבם נוטל שני חלקיו בגורל ויחשב לו כאילו הוא שנים. ופעמים על פי הגורל יבואו לו בפיזור, מה שאין כן בבכור שחושבין בחלקיו כאילו הם אחד ונותנים אותן במקום אחד, ואיתיה פ"ק דבתרא. האחים החולקים, ויש (לאחד) [לכל אחד] שדה לבן המצר התובע לבן מצרו, נותנים לו שם חלקו, דלא אמרו עילוי רק כשאין בן מצר אלא האחד. וכשאחד מן השותפים רוצה לעלות, עולה לכמה לא על פי ב"ד. ויש דרך שיוכל להביא הענין לרצונו, שיאמר כך אתן בעילוי ואקח בלא גורל או תקח אותם בלא גורל בעילוי זה. ולא יתנו הם כלום, שאינם מצרנים. ה"ר יונה. והעילוי שהאחד מעלה בדמים וחבירו בקרקע, שומעין לזה המעלה בקרקע, כי ארץ ישראל בקרקע העלוה. רמב"ן. והיכא שיש באותה שדה עידית וזיבורית, ורוצה בן המיצר ליטול חלקו מן הזיבורית, הדין עמו.
<h2>דף קו:</h2>
והאחין שחלקו, כיון שעלה הגורל לאחד מהם קנו כולם, בבא בתרא פרק בית כור ור"ם. ודוקא מה שקנו כולם בעליית הגורל, אבל כל זמן שלא הגרילו לגבי מי שנפל הגורל אין חוזרין, אבל האחרים חוזרים בחלוקה, רבינו שמואל. ואחרים [כתבו] דאפילו כולם קנו אם נפל הגורל לאחד.
